(No Ratings Yet)
Loading...אתה טוען את הגרסה האנגלית המיועדת לארה"ב, ושום דבר לא מנסה לתפוס אותך בחולצה. אין באנרים דרמטיים, אין הבטחות מוגזמות. רק עמוד שכבר נמצא במקום. אתה מסתכל סביב במשך כמה שניות ומבין איך זה עובד בלי שאף אחד יסביר לך.
זה מרגיש מסודר. כאילו זה הוסדר פעם אחת ואז הושאר לבד כי זה כבר היה הגיוני. אתה גולל קצת. לוחץ על משהו. זה מגיב כמו שאתה מצפה. אין רגע שבו אתה עוצר וחושב, "רגע, מה עכשיו?" אתה פשוט זז.
המבנה רק מתחיל להיות מורגש כשאתה שוחה קצת יותר עמוק. חלקים רחבים מתכווצים לחלקים יותר ספציפיים בלי פניות חדות. אתה לא מרגיש אבוד או מנותב לאנשהו אקראי. ואם אתה חוזר, זה קל. שום דבר לא מרגיש מוסתר מאחורי שכבות.
מבחינה ויזואלית, זה נשאר רגוע. מרווח בין אלמנטים. טקסט שלא דוחס את עצמו. אין צבעים שמתחרים על תשומת הלב. אתה יכול לגלול. אתה יכול לקרוא כמו שצריך. אתה יכול להשאיר את זה פתוח בכרטיסייה מבלי שזה ירגיש רועש. על מסך קטן יותר, זה לא הופך פתאום לא awkward. הדברים זזים, אבל הם לא נשברים.
כשאתה מחליט לצמצם דברים, האפשרויות שם. לא מהבהבות. לא מודיעות על עצמן. אתה לוחץ, העמוד מתכוונן, וזהו. אין חיכוך נוסף. אין עיקולים מוזרים. זה מרגיש גמור ולא ניסי.
מה שמבליט ביותר זה היציבות. זה לא מנסה להרשים אותך, וזה לא מניח שאתה אבוד. זה פשוט עובד. אתה יכול לעזוב ולחזור בשבוע הבא ושום דבר לא ירגיש לא מוכר. סוג כזה של עקביות שקטה קל להמעיט בערכו — עד שאתה מבין שזה הסיבה שאתה לא צריך לחשוב על האתר בכלל בזמן שאתה משתמש בו.
